ליקוט מתוך הקובץ "נשאת ונתת במניה" - פרק "שיטת כ"ק אדמו"ר"
הפרק "שיטת כ"ק אדמו"ר" מלקט את דברי הרבי בעניין מסחר במניות, מתוך רשימות ואגרות קודש. הנקודה המרכזית העולה מן הדברים היא שבעלות במניה היא בעלות ממש: הקונה מניה בבנק נעשה שותף, ובלשון הרשימות "הוא הוא הבנק", כלומר החזקת המניה היא החזקה בבנק עצמו בתור בעלים. (עמוד 25 בקובץ)
ברשימות, חוברת קסא, כתב הרבי לרב י"מ דאברוסקין, בכ"ט סיון תרצ"א בברלין, בנוגע להלוואות דרך הבנק, והעיר על דברי מהרי"א הלוי. הוא הציג שלושה אופנים: קונה מניה בבנק שנעשה שותף, ואם אחר כך ישראל לוה מהבנק ומשלם ריבית הרי הקונה עובר על מלוה בריבית; מניח מעות בבנק ומקבל אחוזי רווח לשנה; ולוה מעות מהבנק, שאם בין בעלי המניות יש גם בני ישראל הרי הוא לוה בריבית משותפים שגם ישראלים באמצע. הרבי תמה על דברי מהרי"א הלוי, כיון שבכל בנק הלוה כותב שטר חוב על שם הבנק, שהוא שם כל בעליו, ולא על שם הדירקטור, ולכן לא מובן מה מועיל שיש דירקטור. (עמוד 25 בקובץ)
בסוף הרשימה כתב הרבי שברוב הבנקים דעתו היא שגם גוי באמצע, ואפשר לצרף את הסברה שיש ברירה, וכן לצרף שכל שאין הבעלים ידועים לאו "אחיך" מקרי, בשם המהרי"ט שהובא בחוות דעת. מכאן משמע שההיתר שייתכן להחזיק בחברות הוא מצד דיני ברירה וכדומה, והקובץ מעיר שגם לפי גדר בעלות ממש, השאלה אם עוברים על איסור תלויה בדיני ברירה וביטול וכדומה. (עמוד 25 בקובץ)
באגרות קודש, חלק י"ד, עמ' רפב, כתב הרבי בשאלה על עסק עם בנק שבו נמצא כסף של יהודים ושל גויים, וכשלוקחים ממנו שטרות הלוואה צריכים לשלם אחוזים, שההלכה והמסקנה מתירות את העסק בלי פקפוק. הרבי ציין שכבר מדובר בזה בכמה חיבורים, ובהם שו"ת שואל ומשיב, מהר"ם שיק, מהרש"ם, מנחת פתים, אמרי יושר ויד יצחק, שלא כחומרת הקיצור שולחן ערוך. הקובץ מוסיף ונראה שמשמע להתיר. (עמוד 25 בקובץ)
באגרות קודש, חלק כ', אגרת ז'תקעד, עמ' קמח, נשאל הרבי על קניית מניות, וכתב שלכל לראש יש לברר אם אין בזה איסור ריבית, כיון שהחברה היא כנראה אך ורק של בני ישראל, ובפרט שריבית מושכת אחריה גם את הקרן. הקובץ מסכם שמשני המקומות יחד משמע שני דברים: אם כללות החברה של ישראל אסור, כיוון שבעלות במניה היא בעלות אמיתית, ואם החברה היתה גם של גוי היה אפשר לדבר בהיתר מצד דיני ברירה. הכוונה באיסור ריבית כאן היא שהחברה מתעסקת בענייני איסור ריבית. (עמוד 25 בקובץ)
לפי הקובץ, שיטת כ"ק אדמו"ר היא שבעלות במניה היא בעלות ממש, והקונה מניה בבנק נעשה שותף, 'הוא הוא הבנק'. לכן, אם החברה כולה של ישראל אסור, כיוון שבעלות במניה היא בעלות אמיתית, ואם יש בה גם גויים אפשר לדבר בהיתר מצד דיני ברירה. באגרות קודש, חלק י"ד, עמ' רפב, כתב הרבי שהעסק עם בנק שיש בו כסף של יהודים ושל גויים מותר בלי פקפוק. אפשר לראות בפירוט בקובץ - בעמוד 25.
הערה: הקובץ הוא ליקוט שיטות הפוסקים, ולא פסק הלכה. מי שמסתפק צריך לשאול רב לפי ענינו הפרטי.