אופציות הן אפשרות טובה לכסות את עצמך מפני גדר בעלות באיסורים. מהות האופציה היא רק קניית היכולת לקנות את נייר הערך, ומסחר בניירות שערכם שווה למחיר המניה, ולא במניה עצמה, ובזה ודאי אין כל גדר בעלות. (עמוד 42 בקובץ)
אין הבדל אמיתי למעשה בין חברות ביטוח למוכרי אופציות. בשניהם משלמים פרמיה מראש, והתשלום לבסוף הוא רק בהתממשות הסיכון: מוכר האופציה אינו קונה או מוכר את הנכס, אלא משלם את ההפרש בין מחיר המימוש לבין מחיר הנכס בתאריך הפקיעה. (עמוד 42 בקובץ)
בשאלת הריבית מביא הקובץ את שו"ת הריב"ש. באופן הראשון אסור להלוות דינר זהב השווה עשרים דינרין על אחריות ספינה, ולקבל בשובה בשלום עשרים וארבעה דינרין, כי זו הלוואה וקוצץ לתת דבר קצוב בריבית, והצמדת ההלוואה לסיכון אינה מוציאה אותה מגדר הלוואה. באופן השני מותר לתת עשרים ליטרין למי שמבטיח מאה ליטרין שיש לו בספינה: אם תלך בשלום יהיו העשרים שלו, ואם יארע בה תקלה יתן לו מאה ליטרין, כי אין כאן הלוואה אלא כעין מכר, והעשרים הראשונים כבר קנאם המקבל מתחילה. (עמוד 42 בקובץ)
ההבדל בין שני האופנים הוא בהגדרת הריבית: ריבית אינה עצם העובדה שמחזירים יותר ממה שקיבלו, אלא שהסכום העודף מגיע כתוספת לסכום הראשוני ויש שייכות בינו לבין הסכום שהתקבל. באופציות הנוהגות כיום הפרמיה משולמת מתחילה, וסכום הגיבוי לרוב אינו מוחזק אצל אחד הצדדים אלא אצל הברוקר, ולכן נראה לכאורה שאין כלל בעיה של ריבית באופציות. נשארת רק שאלת אסמכתא, מאיזה כוח יתחייב המוכר לתת את סכום הנזק, ורוב הפוסקים העמידו זאת על מנהג הסוחרים, ומכל מקום נראה לכאורה שאין חשש לאסור באופציות מצד החששות של איסורי שבת, חמץ וכדומה. (עמוד 42 בקובץ)
הדיון עוסק למעשה במכירת אופציות PUT, וההסבר מתיישב גם במכירת אופציות CALL, ששם הביטוח הוא על המעות אם יוזלו וההתחייבות היא למכור את הסחורה במחיר זול, וזה לכאורה קל יותר מבחינה דינית. (עמוד 42 בקובץ)
הקובץ הוא ליקוט שיטות הפוסקים ואינו פסק הלכה, והמסתפק צריך לשאול רב לפי ענינו הפרטי.
הקובץ קובע שאין הבדל אמיתי למעשה בין חברות ביטוח למוכרי אופציות, כי בשניהם משלמים פרמיה מראש ומקבלים תשלום רק אם הסיכון מתממש. קניית אופציה אינה בעלות במניה עצמה, אלא קניית היכולת לקנות את נייר הערך, ולכן אין בה גדר בעלות באיסורים. בשאלת הריבית מביא הקובץ את שו"ת הריב"ש, שהתיר את האופן שבו הפרמיה משולמת מראש, כי דמי הנזק אינם תוספת לפרמיה אלא תשלום על ההפסד שאירע. לכן נראה לכאורה שאין בעיה של ריבית באופציות כשהפרמיה משולמת מתחילה, ורוב הפוסקים העמידו את ההתחייבות על מנהג הסוחרים.