מתוך הקובץ "נשאת ונתת במניה" - ליקוט שיטות הפוסקים בעניין מסחר בשוק ההון.
הקובץ פותח בשאלה כללית: מה גדר "משקיע" על פי הלכה, האם משקיע הוא שותף או שהוא כמפקיד כסף לטובת עסקים. הנפקא מינה היא האם האיסורים שבתוך החברה נופלים על הבעלים. עמוד 34 בקובץ
אף אם לא נסבור כפוסקים המתירים ולא חוששים לבעלות, ואף אם נאמר שמניות הן בעלות מעליא, מובאת סברא שגדר הבעלות יכול להתפרש באופן של "משקיע", שבשפה הלכתית הוא כמפקיד כסף לטובת עסקים, ולא כשותף. זה נכון בפרט בצירוף הדעה שיש גדר ישות משפטית נפרדת על פי תורה, ואז לא יפלו האיסורים שבתוך החברה על הבעלים. עמוד 34 בקובץ
הסמך לסברא הוא מהיתר עסקה גופא. לפי היתר עסקה, חלק מהמעות ניתן בתורת פיקדון, וודאי שאין ביד המלווה עבירה אם הלווה עשה איסור בכסף. כתבו שטוב שלא ידע המלווה באיזה עסק הושקעו המעות, ולכן ודאי שאין לו אחריות ממשית בנעשה בכסף, בגדר משקיע על פי תורה. עמוד 34 בקובץ
עוד נאמר בקובץ שאין שליח לדבר עבירה אם לא שנחשיבו כשותף, שבשותף, כיוון שעל דעתו נחשב כעובר על איסור. לכן אין אחריות למלווה-משקיע, כי כל מעשה איסור ייוחס לבעל השליטה, או לכל הפחות לא ייוחס ליהודי שאינו מעונין בעסק כזה. הקובץ מפנה כאן לפרק "בענין גלגול איסור". עמוד 34 בקובץ
לעניין הלכה מובא צד שכנגד: כיוון שמצינו שדנו הפוסקים על אופן וגדר הבעלות במניות, ובחלק מהאופנים אכן חששו לבעלות, משמע שסברו שמשקיע הרי הוא כשותף ולא כמפקיד. בהערה מובאת גם אפשרות שהמחלוקת עצמה היא בזה: באותם מקרים שבהם אינו נקרא בעלים, אם מפני שאין שליטה בחברה ואם מפני שאין זכות הצבעה, הרי שאז כל השקעתו אינה אלא כהפקדת כסף בחברה בתמורה לרווח לפי הצלחת הפעילות, ואז הוא אינו כשותף. עמוד 34 בקובץ
בהערות מובאים שני דיונים נוספים. באגרות משה נאמר שכיוון שרוצים ליתן בריבית קבועה, אם ידע המלווה בעסק, הרי שבאופן שיפסיד לא יותר ליטול רווח מהעסק הספציפי הזה, אם לא שעל פי אמת יכול, כיוון שהלווה משעבד נכס שיהיה הריווח ממנו. עוד נשאלת שיטת הדברי דודים, שהתפלפל בשליחות המנכ"ל, האם פעילותיו בחברה מיוחסת למשקיע, ומשמע מדבריו שרק לעניין הריבית יש בעיה אם הוא שליח, אבל מצד עצם הבעלות בחברה לא חשיב, כאילו המעות הן רק בתורת פיקדון ולא כשותפות, כי אילו היו בתורת שותפות, מה הועיל שאינו שליח. עמוד 34 בקובץ
היתר עסקה מגדיר חלק מהכסף כפיקדון לעסק, ולכן אין ביד המלווה עבירה אם הלווה עשה איסור בכסף, כל עוד אין רואים בו שותף. לפי הסברא שבקובץ, כך גם 'משקיע' בהלכה יכול להתפרש כמפקיד כסף לטובת עסקים ולא כשותף, ובפרט בצירוף הדעה שיש ישות משפטית נפרדת על פי תורה, ואז האיסורים שבתוך החברה אינם נופלים על הבעלים. לעומת זאת, מכך שהפוסקים דנו בגדר הבעלות במניות ובחלק מהאופנים חששו לבעלות, משמע שהם סברו שמשקיע הרי הוא כשותף ולא כמפקיד.
הערה: הקובץ הוא ליקוט שיטות הפוסקים, ולא פסק הלכה. מי שמסתפק צריך לשאול רב לפי ענינו הפרטי.