מהי אגרת חוב, ומה בעיית הריבית שבה?

בעיית הריבית באג"ח

אגרת חוב היא שטר שבו חברה מתחייבת לשלם למחזיק את הקרן בתוספת ריבית, הנקראת קופון. באג"ח של חברה בבעלות יהודית שאין לה היתר עסקה, הקובץ קובע שהדבר הוא בוודאי כהלוואה בריבית. הפוסקים נחלקו אילו שלבים בקניית האג"ח אסורים, והאם קנייה ביד שנייה בבורסה מותרת, כי מקבל הריבית אינו אותו המלווה. (עמוד 17 בקובץ)

השאלה אם ריבית שלא למלווה אסורה נידונה מן השולחן ערוך (יו"ד סי' קס סעיף יד), שאסר לומר אלוך מנה על מנת שתתן זוז לפלוני, וריבית קצוצה היא, גם כשהשלישי מקבל את הריבית. הש"ך כתב שמוציאין את הריבית מן המלווה, והאבני-נזר (יו"ד סי' קנב) הביא את תשובת הר"ן (סי' כט), שפסק כי השלישי שקיבל את הריבית חייב להחזיר, ואף יורשו חייב להחזיר. (עמוד 17 בקובץ)

האבני-נזר חילק בין מקרה שבו נתינת הריבית לשלישי היא רק פעולה טכנית, והשלישי מקבל כביכול מתנה מן המלווה, לבין מקרה שבו הריבית עצמה נתחייבה לשלישי, ואז השלישי קיבל את הריבית גופא. בקניית אג"ח, קבלת הקופון מן החברה אינה באה מכוחו של הקונה הראשון, אלא זו התחייבות החברה לשלם שכר המתנת מעות לכל מי שמחזיק את השטר, ובקניית השטר קונה השלישי גם את גוף ההלוואה עצמו ולא רק את הריבית. לכן נראה בקובץ שזו ריבית גמורה ונראה לאסור. (עמוד 17 בקובץ)

עוד יש לדון בהחזקת שטר אג"ח ומכירתו לפני זמן קבלת הריבית, כגון אג"ח זירו-קופון שהריבית משולמת בסוף, ובמכירה ליהודי שיגבה את הריבית, מצד לפני עיוור, כי המוכר מרוויח חלק מן הכסף שהקונה ירוויח מחמת הריבית. השולחן ערוך (יו"ד סי' קעג סעיף ד) התיר למכור שטר חוב לאחר בפחות גם לפני זמן הפירעון, כי הלוקח נוטל עליו את האחריות והסיכון, ואין זו הלוואה אלא מכירת החוב בשוויו עתה. לפי זה נראה להתיר לקנות ולמכור כשאין בזמן ההחזקה קבלת ריבית מן החברה, וכן כתבו הרבה מן הפוסקים שאין חשש כשהמניות כבר נסחרות בבורסה ואין ודאות שהקונה יקבל את הריבית. (עמוד 17 בקובץ)

אבל אפשר לחלק בין דין השולחן ערוך לבין אג"ח, כי שם מדובר בשטר בלי ריבית והמחיר הנמוך הוא מחמת הסיכון, ואין מרוויח מהמתנת מעותיו, ואילו באג"ח הרווח מקנייה ומכירה נגזר מכך שהחברה תשלם ריבית ללקוח האחרון. לכן יש סברא לומר שהריבית חלה כביכול על כל לקוח שהחזיק בשטר זמן מה, אף שהיא מגיעה בפועל רק ללקוח האחרון, והקובץ משאיר סברא זו בצריך עיון. (עמוד 17 בקובץ)

היתר עסקה של חברה אינו יכול להיכתב כהיתר עסקה רגיל בין מלווה ללווה, כי מהות היתר העסקה היא שההלוואה, או לפחות מחציתה, נעשית כפיקדון. לכן, לשיטות שאסור להשקיע בחברות אלו, הלוואת כסף להן בהיתר עסקה הופכת את המלווה למשקיע. על כן יש לכתוב בהיתר העסקה שההיתר הוא רק בעסקים הכשרים והמותרים של החברה, וזה לא יועיל לחברה שעוסקת רק באיסורים. עוד נכתב כי לשיטות שכל חברה בע"מ היא כהיתר עסקה, יש חיסרון להלוות לחברה בע"מ שעושה איסורים אף אם החברה נוכרית ואין איסור ריבית, מצד חשש בעלות. (עמוד 17 בקובץ)

מהי אגרת חוב, ומה בעיית הריבית שבה?

אגרת חוב היא שטר שבו חברה לווה כסף מן המחזיק ומתחייבת לשלם לו ריבית. באג"ח של חברה בבעלות יהודית בלא היתר עסקה, הקובץ קובע שמדובר בוודאי בהלוואה בריבית, והפוסקים נחלקו אם קנייה ביד שנייה בבורסה מותרת. לפי הבירור בקובץ, קבלת הקופון מן החברה היא ריבית גמורה, כי החברה התחייבה לשלם שכר המתנת מעות לכל מחזיק בשטר, והקונה קונה גם את גוף ההלוואה. לעומת זאת, החזקת השטר ומכירתו לפני קבלת הריבית נידונה להיתר, אך עם סברא להחמיר, והיתר עסקה באג"ח קונצרני צריך להיות מוגבל לעסקים הכשרים של החברה.

אפשר לראות בפירוט בקובץ - בעמוד 17

הערה: הקובץ הוא ליקוט שיטות הפוסקים ולא פסק הלכה, וכל שאלה למעשה יש לשאול רב.

חזרה למדריך כשרות מניות